יהדות ת'סלוניקי

"לליל שבת אופי יהודי מאוד, אמנם באותם ימים לא היה בסלוניקי חוק יום מנוחה וכל אחד שמר את היום המקודש לפי דתו, אך לאמיתו של דבר לא הורגשו בסלוניקי יותר מידי יום ראשון של הנוצרים ושישי של המוסלמים. אך בשבת היו החנויות ובתי המסחר סגורים. העיר הגדולה עדיין אינה חשה בשבת הממשמשת ובאה, להיפך, נדמה כי בולמוס העבודה באותן שעות האחרונות שלפני המנוחה כפל ומשולש, ללא הרף יורדות שרשראות המנופים לתוך תאי המטען בבטן האוניות, בלי הפסקה גוררים החמאליס (סבלים) החסונים חבילות מטען מעל קרשי המעבר מתנדנים מן האוניות לרציף…. לקראת השעה היעודה חוזרים כולם לעיר מולדתם, גם אלה מן הדייגים שאין להם בית משלהם מבלים בסלוניקי את יום השבת. בשעה זו, שהשמש מתחילה לשקוע מתחילה העיר להכין עצמה לשבת. בחזית בתי המלאכה והחנויות מגיפים ברעש את תריסי הברזל, בנמל מייללים הצופרים המודיעים על סיום העבודה רעש השרשראות נדם ושיירות חמאליס יורדים מו הספינות, לעיתים לקו לגידופם של הקברניטים אשר בגלל השבת נאלצים להישאר בנמל לעוד 24 שעות. כשעה לפני השקיעה שוממים הרחובות, וכל איש מתכנן בביתו לשבת. ואז מגיעה השעה ששייכת סלוניקי כולה לילדים היהודים. הילדים המוכנים ראשונים יוצאים לרחוב, הבנים בחלוקים נקיים והבנות בשמלות נקיות שעליהן סינרים נקיים ובשערן שזורים סרטי משי גדולים. הכל הולכים לבתי הכנסת המרובים בעיר שכמה מהם עתיקים מאוד. הישיבה בהם אינה בשורות מול ארון הקודש אלא לאורך שני צדדיו של הארון וביניהם מעבר רחב שבמרכזו במה. עתה העיר שקטה לגמרי – כאילו מתה. רק שוטרים מסיירים ברחובותיה בצעדים כבדים ואיטיים. למסתכל לכיוון העיר נדמה שהוא נמצא באחת מאגדות סיפורי אלף לילה ולילה,בעיר קסמים. מאות ומאות אורות נוצצים ממדרוני ההר, בכל בית יהודי מוארים החלונות באור יקרות שאין לתאר יפה ממנו, מקדם בברכה את פני שבת המלכה, ולא רק האורות, גם זמירות העולות לכבודה מאלפי גרונות ויוצאות מבעד לחלונות הפתוחים ומתנוענעות על המים כמקהלה הרמונית אחת גדולה."

סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי גרמני בראשית המאה העשרים: השבת בסלוניקי.
מחברת: יהודית דישון.

הקהילה היהודית הגדולה הבעולם

תאור זה מתייחס לקהילה היהודית הגדולה בעולם בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, ומעיד כאלף עדים על גודלה ועוצמתה של קהילת יהודי ת'סלוניקי.
יהודים הגיעו ליוון כבר במאה הראשונה לפנה"ס בתקופה ההלניסטית, ובתקופה הרומית התקיימה קהילה של יהודים רומניוטים בעיר. שמועות אומרות שתחילתה של הקהילה מאסירים שהובאו לאירופה לאחר חורבן בית המקדש. ההתיישבות המרכזית התרחשה לאחר גירוש ספרד. השליטים העותמנים, אשר במהלך הכיבוש הותירו את העיר חרבה וריקה מתושבים, עודדו את מגורשי ספרד להתיישב בה ולפתח אותה. היהודים הפכו חסרון ליתרון כאשר לא הורשו להחזיק קרקעות בספרד, וכדי לפצות על כך בחרו במקצועות חופשיים, מה שאיפשר להם לקחת את כישוריהם לכל מקום. יתרון זה, יחד עם יכולתם לקרוא ולכתוב, פתח לפניהם דלתות רבות והם התקבלו בברכה בת'סלוניקי ופיתחו בה את המסחר, התעשייה והבנקאות. עם הזמן הצטרפה אליהם קהילה אשכנזית מפולין שברחה עקב פרעות. באמצע המאה ה-16 הגיע לת'סלוניקי משיח השקר שבתאי צבי, וצבר לו עוד מאמינים ועוקבים בעיר, אבל לאחר טקס שערורייתי בו קיים טקס נישואין כהלכתו, על אף שהכלה אינה אלא ספר תורה, פוקעת סבלנותם של רבני העיר והוא גורש מן העיר.

הקהילה היהודית התעשרה מאד ובניה היו הראשונים לצאת מחומות ת'סלוניקי ולהקים שכונת אחוזות מפוארת ממזרח לעיר. השפה הרווחת היתה לאדינו, ולקראת סוף המאה ה-19 החלה לחדור גם השפה העברית והודפסו עיתונים בעברית. בין הרבנים היהודים החשובים שהתגוררו בת'סלוניקי היו גם רבי משה אלשיך, רבי שלמה אלקבץ, רבי יעקב בן חביב ורבי שמואל בן משה די מדינה.

בפרוס המאה ה-20 היוו 80,000 יהודי העיר מחצית מתושביה. הקהילה היתה חשובה מאוד בעולם היהודי ונקראה גם "ירושלים ד'בלקן" – ירושלים של הבלקן. בעיר פעלו מאה בתי מדרש, שלושים בתי כנסת וארבע ישיבות.

השינוי במעמד יהודי ת'סלוניקי

שני מאורעות בעשורים הראשונים של המאה ה 20 התחילו את תהליך התדרדרות ת'סלוניקי היהודית.
ב 18.8.1917 פורצת שריפה ברובע היהודי שהיה קרוב לנמל, ולמרבה הצער היה בנוי רובו מבתי עץ. כמעט כל העיר התחתונה נאכלה באש ואלפי יהודים מצאו עצמם מחוסרי בית.
בעקבות הסכם לוזאן בין טורקיה ליוון, למעלה ממיליון פליטים יוונים היגרו מטורקיה ליוון, וחלקם הגדול התיישב בת'סלוניקי, מה ששינה את מאזן הדתות בעיר. בקרב פליטים חסרי כל אלה מתפתחות תנועות אנטישמיות ומתחילות פרעות ביהודים, ובעקבותיהן גזרות אנטי יהודיות כגון איסור מסחר בימי ראשון, הצרת צעדי בתי הספר היהודיים ועוד. יהודים רבים עזבו את העיר לארה"ב, צרפת וישראל, ובשנות ה-30 עלו אלפי יהודים לארץ. הם התיישבו בת"א ובחיפה והמשיכו לעסוק בימאות ובתפקידים בנמל. יהודי ת'סלוניקי היו ממקימי שכונת פלורנטין בת"א ויש להם חלק גדול בהקמת נמל ת"א.

במלחמת העולם השנייה נכנסו הגרמנים ליוון וגזרות נוספות ניחתות על היהודים: טלאי צהוב, איסור הסתובבות ברחוב בערב, עבודות בכפייה והשפלות יומיומיות. ב-1942 ריכזו הגרמנים את היהודים בשלושה גטאות צפופים. האחד, בשכונת הברון הירש, היה צמוד לתחנת הרכבת ונועד לריכוז היהודים לקראת שילוחם. הנאצים ניהלו תוכנית הטעייה מחוכמת. רכוש היהודים הוחרם, ובמקומו קיבלו המחאות בכסף פולני, כאשר נאמר להם שהם הולכים להתיישב ליד קרקוב. למעשה יעדן של הרכבות היה מחנה ההשמדה אושוויץ, בו הושמדו כ 50,000 מיהודי ת'סלוניקי. רוב השורדים, ביניהם משפחתו של הזמר יהודה פוליקר, עלו לארץ לאחר המלחמה, אבל חלק קטן חזר להתיישב בעיר וכיום ישנה בת'סלוניקי קהילה יהודית פעילה המונה כ – 1200 איש.

מה ניתן לראות כיום בשטח?

כמעט כלום… הרובע היהודי נשרף כמעט כליל ואף בית הקברות הועבר אל מחוץ לעיר בצורה רשלנית, ובמקומו הוקמה אוניברסיטת ת'סלוניקי. כיום עיריית ת'סלוניקי הקימה מוזיאון המוקדש לסיפור יהודי העיר, ואנדרטה לזכר היהודים שנספו בשואה, במקום בו הייתה כיכר השילוחים למחנות ההשמדה. ה- 27.01, יום שחרור אושוויץ, המשמש גם כיום הזיכרון הבינלאומי לשואה, נקבע גם כיום זיכרון לשואת יהודי העיר.

למידע על טיולי ג'יפים ליוון עם טריפולוג'י התתקשרו 03-5639030, או מלאו את הטופס מטה ואנו נחזור אליכם בהקדם.