יוון - חמשת הגדולים

יוון היא מדינה מפתיעה ומשמחת, עם תרבות מסעירה של מוסיקה, סיפורי מיתולוגיה מרגשים, מטבח טעים וגאוני בפשטותו והנופים היפים ביותר במרחבי הים התיכון ודרום הבלקן. טיול ג'יפים ביוון מחבר אותנו מקרוב לכול הטוב הזה, ומשלב מפגשים עם אנשים מקסימים, שהם מארחים מושלמים ורחבי לב. אבל רגע לפני שאתם עולים למטוס, אספנו עבורכם כמה המלצות ואנקדוטות, שכדאי לדעת עוד לפני שעוזבים את הארץ.

יוון  – חמישיות, יוצאים לדרך!

חמשת הדברים שיגרמו לך להיות יווני לרגע

• פרפה – מי שנוסע ליוון ומשוטט בשעות הבוקר ברחובותיה של כל עיירה או עיר, יראה יוונים משקשקים כוסות פרפה, אותו הם שותים עם קשית. הפרפה הוא נס קפה קר, והיוונים מכורים לו. הבדיחה המקומית אומרת שההמצאה המודרנית עליה היוונים יקבלו פרס נובל זו המצאת הפרפה… היוונים נהגו לשתות שלוש כוסות פרפה במשך שעה של בוקר, אך עקב המשבר הכלכלי השתנה היחס ועתה הם שותים פרפה אחד בשלוש שעות… את הפרפה תמצאו בכול בית קפה, בכול מסעדה, בכול פינה. אם אתם רוצים להיות יוונים לרגע תתחילו את הבוקר עם פרפה, תמשיכו עם 'פרפה צהריים' ותסיימו את היום עם 'פרפה שקיעה' מיוחד…
• מאזטים עם ציפורו – אוזו? משקה לחלשים. רק ציפורו! הציפורו הוא שנאפס יווני, אותו מכינים במהלך חודש נובמבר בכפרים משאריות הענבים שנדרכו ליין. רמת האלכוהול בציפורו מגיעה ל – 40-55% והוא פותחאת כל הצינורות… לא מומלץ לשתות אותו על בטן ריקה, לכן כדאי לרפד אותה בסרדינים, זיתי קלמטה בשמן זית, גבינת גרביירה מכרתים, קצת מלפפונים חתוכים גס, ואפשר גם טרמו סלטה (סלט ביצי דגים). את התפאורה בדרך כלל תספק המרפסת של כל בית בהרים או המעגן המקומי על הים. אחרי המאזטים, וכשהראש כבר מסודר, אפשר לשיר קצת, לצאת לפלטיאה עם החברה לקפה של סוף יום או סתם לשבת עם אשתך, שתיראה כ"כ יפה…
• מוסיקה יוונית – יווני בלי מוסיקה זה כמו סירה ללא מפרש. היוונים מתים על מוסיקה ובעיקר על המוסיקה של עצמם. לעיתים הם אוהבים להתמכר לבלדות היווניות ולזמרים האיכותיים, ולעיתים הם באווירת "דאבאדובה" – לרקוד על השולחנות עד אור הבוקר, לזרוק עלי כותרת של פרחים על הזמרים ולשתות כאילו אין מחר. סצינת המועדונים של יוון היא חלק בלתי נפרד מהיווניות! כל קיץ יש את המתח של אילו איחודים בין זמרים יהיו השנה? מי ישוב להופיע? מי היה הזמיר הבא של יוון?
  אז אם אתם רוצים להיות יוונים, לכו לאכול ב – 22:00, היכנסו למועדון ב – 00:00 וצאו מהמועדון לארוחת הבוקר… כן כן, ההיא עם הפרפה בשעה 07:00 בבוקר, אחרי לילה שהתחיל מהוגן ומסתיים בתוהו ובוהו.
• לאכול ב – 11 בלילה – הקיבה של היוונים עובדת אחרת… ארוחות צהריים לא ממש חביבות על מערכת העיכול של היוונים, וזה נראה כאילו הבטן היוונית מתכוננת במהלך כל היום לארוחה הגדולה שתגיע בין 22:00 ל 23:00 בלילה! כל המחקרים, המצביעים על כך שלא מומלץ לאכול ארוחה גדולה לפני השינה, הם זרים ליוונים… לאכול בשעה 20:00 נראה להם כמו לאכול סטייק בשבע בבוקר… לכו למסעדות יווניות בערב ותגלו שממה, היכנסו לקראת הלילה וכול מסעדה טובה תהיה רועשת ומלאה באנשים וכול טוב. ולעזאזל הדיאטה!
• לקטר על הפוליטיקה הפנימית והחיצונית – ליוונים אין באמת איומים קיומיים, אין להם אויבים על הגדרות ואין טילים מדוייקים המכוונים לערים שלהם, אבל יש להם ארסנל בלתי נדלה של טענות, שנאות קטנות וגדולות, זלזול ומרירות כלפי כל העולם. האמריקאים חסרי תרבות, לא אמינים והביאו עלינו את הקולונלים, הבריטים גרמו למלחמת האזרחים וגנבו את אוצרות האקרופוליס, המקדוניים גונבים להם את אלכסנדר, התורכים… נו, הם נשארו תורכים, ומעולם לא היתה חיבה אליהם. גם זקני כפר נידח, אי שם בהרי יוון, יקטרו על דברים שב"רומה של יוון". ואתם יודעים מה? הם צודקים! רוצים להיות יוונים לדקה? תקטרו על כולם…

חמישה מקומות לביקור בסופ"ש אתונאי

• מוזיאון האקרופוליס החדש – מוזיאון האקרופוליס החדש הוא הצלחה מסחררת של טוב טעם ושלמות. הוא נבנה בגדלים של ה"פרתנון", ויש בו פסלים שנמצאו באקרופוליס ושיחזורים מופלאים של מעשי אומנות שנעלמו או נשדדו ע"י הבריטים. סיפורים מיתולוגים רבים מסופרים דרך דמויות קפואות מאבן, והמוזיאון מצליח להמחיש בצורה מופלאה את גדולתה של אתונה ויוון, ואת התרומה הבלתי ניתנת להסבר לתרבות העולמית – מוזיאון חובה גם למי שלא בדיוק מתחבר לארכיאולוגיה.
• גבעת הליקביטוס – מעל אתונה מתנשאת גבעה גבוהה, ליקביטוס (גבעת הזאבים) שמה. ניתן לעלות אליה ברכבת תת קרקעית, בנסיעה הנמשכת כשלוש דקות. הנוף הנחשף ממרומי הגבעה הוא מופלא. כרך ענק, צפוף מאוד, ענן ערפיח בגובה קבוע ממוקם מעל העיר. אי שם באופק הים של פיראוס ואקרופוליס אחד מתנשא מעל הכול. במבט אחד מבינים את העיר – היכן העשירים, היכן הדלפונים, הרחובות הראשיים, הפרלמנט, הריאות הירוקות ואיצטדיון השיש. הכול מתחבר שם למעלה והכול יורגש כשתרדו למטה…
• פסירי – דמיינו דרום תל אביב, דמיינו סלאמס, דמיינו פשע, גרפיטי, זרים, לא בלילה, לא ביום, אז זהו…שלא! אתונה לקחה את השכונה הכי בעייתית והפכה אותה לפנינה של העיר! מיסדו את הגרפיטי, ולפתע זה נראה אינטגרלי. הוציאו את הפשע והכניסו יזמים צעירים ויצירתיים שבנו בתי קפה, גלידריות, טברנות, גלריות ואוזריות (מקום בו אתה אוכל מאזטים ושותה אוזו – כמו חמארה), ואת כל השכונה הפכו למדרחוב אחד גדול. אין מקום זורם, מהנה וכייפי יותר לבילוי משכונת פסירי. ויודעי דבר יספרו לכם על ברים בתוך סמטאות צרות – אבל כדי להגיע אליהם אתם צריכים להיות חלק מהחברה…
• שוק הבשר והדגים – ברחוב אתינאס, המחבר בין כיכר אומוניה לכיכר מונסטיראקי, שוכן שוק. מעדניות מעולות מהוות מקור עלייה לרגל לאניני טעם. גבינות מכול יוון, זיתים מכול עמק, שמן זית בוטיק, שמן זית רגיל, חלבה ממקדוניה ופטה מאגרפה. מהכול תוכלו לטעום ולהתענג על שלל הארומות. לצד המעדניות, מתנהלים שוק בשר ושוק דגים, שהם מופת לטוב טעם וניקיון. הדוכנים "מעוצבים" בדרך מרשימה, הכול מצוחצח, שלל קולות מנסים לפתות לקנות דווקא את הקלמרי מאביה ולא את התמנון מפיליון… ומעבר לכך… בחיי שרואים שם דגים שלא ידענו שקיימים. שוק הבשר גם הוא נקי אבל קצת יותר קשה… לעיכול.
• קולונקי – אתונה היא עיר זורמת, בלתי אמצעית, פשוטה ולא מתחכמת. אבל כשצריך היא "יודעת" להיות "היי סוסייטי". למרגלות גבעת הליקביטוס, ממש במרחק הליכה קצר, תגיעו לשכונת קולונקי. קל לנחש מי חי כאן, אבל בית הקפה ראשון יבהיר שכאן אתם בעולם של האנשים שלא מיישרים קו עם המשבר הכלכלי. הכול מעוצב ברמה אחרת, כל בית קפה מוקפד, דרך ההגשה היא בכלים מיוחדים ושונים ממה שרואים במקומות אחרים, הכול טרי, המדרחוב מטופח ובעת שתיית הקפה תוכלו לשזוף עיניים ב"לואי ויטוניות" ו"איב סאן לורניות" מסתובבות חופשי ב"שמורה" של העשירים. שווה שווה.

חמשת המאכלים הכי מזוהים עם יוון

• מוסקה – אחד הדברים הטובים שיצאו ליוונים מהכיבוש העות'מני, היו מאכלים שהם שילוב של השפעות עות'מניות עם אוכל יווני ובלקני. המאכל שהפך לסוג של אגדה קולינרית ביוון הוא המוסקה – חצילים מטוגנים כמצע ועליהם בשר טחון, ואת הכול מכסה רוטב הבשמל המפורסם. יש שמתבלים בקינמון ויש שלא… אבל לכול יווני יש את גאוות המוסקה שלו, עם הפטנט המיוחד רק לו. אז איפה מוצאים את המוסקה הכי טובה ביוון? כל יווני שתשאלו יענה את אותה תשובה… "אצל אמא שלי".
• סובלאקי – הכי מצחיק זה כשישראלים מנסים לומר מילה אחת ביוונית שהם שמעו או יודעים, זה תמיד מתחיל ונגמר בסובלאקי. הם לא בהכרח יודעים שזה מאכל – לעיתים הם חושבים שסובלאקי זה קליספרה… (יום טוב). אבל זהו כמובן אחד המאכלים המפורסמים ביוון, והוא יכול להיות אוכל של רחוב או של מסעדת גורמה. בסוף מדובר בשיפוד כבש / עגל / עוף, ושיטת ההכנה והתיבול קובעת עד כמה טעים הוא יהיה. שמו יצא למרחקים כי מדובר בבשר זמין, טעים וזול, עם שם שמתגלגל על הלשון. ואם כבר סובלאקי באתונה, אז הכי כדאי ללכת לביירקטאריס (Bairaktaris) בכיכר מונסטיראקי.
• גירוס – המילה גירוס מתארת את דרך הכנת המאכל, ופירושה "מסתובב" – כמו המילה הלועזית ג'יירו. הגירוס הוא בשר עגל, כבש או עוף, המסתובב על האש, בדומה לשווארמה במחוזותינו, רק הרבה יותר טעים. היוונים הם מלכי ה"מסתובבים". הם יגלגלו פיתה יוונית מלאה בצזיקי, בצל, עגבניה וגירוס במיומנות רבה, וביורו וחצי אתה אוכל ארוחת מלכים משביעה, טעימה ו…על הרגליים. בניגוד לסובלאקי, אותו ניתן למצוא גם במסעדות נחשבות, הגירוס הוא מאכל ששייך למעמד הפועלים ולאריסטוקרטיה שמסתופפים יחד… ברחוב.
• סלט יווני – חורה ביוונית זה כפר. חוריאטיקי ביוונית זה סלט הכפר, או בשמו הישראלי: סלט יווני. אז כסלט כפר חותכים אותו גס, מלא שמן זית טעים, לימון, אורגנו וגוש של גבינת פטה, הנזרק על העגבניות, המלפפונים והבצל. פה ושם נמצא זית, בשביל הקישוט. כמה פשוט ככה טעים, וכמה טעים ככה זול!  ורק אצלנו מגרדים גבינה, חותכים את העגבניות למרובעים בגודל של 2×2, את המלפפון מקלפים בקפידה, ושמן הזית נשפך במשורה. והמחיר… כמו של סלט באליזה.
  אבל השיא של הסלט היווני הוא תופעת הווטה (Voota) – לקחת את הלחם הטרי אחרי שבלעתם את העגבניה האחרונה, ולטבול במיצים המעורבים של השמן והלימון והבצל – תענוג קולינרי! בסלט היווני האמיתי – זה מהכפר – השיא תמיד מגיע בסוף…
• צזיקי – יוגורט, מלפפונים חתוכים דק, שום… ועכשיו זו רק שאלה של מינונים… בעיקר כמה שום… הצזיקי יופיע בכול ארוחה. הוא מצנן בקיץ, הוא מנחם בחורף, וניתן לומר שאין ארוחה יוונית שלמה ללא צזיקי. הסוד האמיתי לצזיקי מוצלח הוא כמות השומן ביוגורט. היוונים מכנים בשם יוגורט מה שאנו מכנים בשם שמנת – לכן כשאנחנו לוקחים יוגורט כחוש 2% ומנסים לעשות צזיקי ביתי – אנחנו מיד מתגעגעים ליוון ולטעמיה.

ועוד כמה חמישיות קצרצרות…

חמשת המשקאות היווניים הפופולרים:

• רצינה – שרף אורנים
• ציפורו – שאריות ענבים
• אוזו – אניס
• יין – היוונים המציאו את היין פחות או יותר
• רקומלו – ציפורו משופר
• מסטיחה – משקה אלכוהולי מאלת מסטיק עם ארומה מיוחדת

חמשת היוונים הידועים בעולם:

• זורבה היווני – דמותו הבדיונית והססגונית של הפועל הפשוט, שלמרות הקשיים יודע את סוד החיים הטובים
• מיקיס תאודוראקיס – מלחין יווני מהחשובים במאה ה-20, שהיה סמל להתקוממות נגד המשטר הצבאי של הקולונלים
• מלינה מרקורי – שחקנית קולנוע, זמרת ופעילה פוליטית בימי משטר הקולונלים, שלימים הייתה האישה הראשונה שמונתה לשרת התרבות של יוון
• ניקוס קזנצאקיס – סופר יווני בעל שם והאיש שהמציא את 'זורבה היווני'
• אלפטריס וניזלוס – כיהן כראש ממשלת יוון בשנים המוקדמות של המאה ה-20, מחשובי הפוליטיקאים והמדינאים בתולדותיה

חמישה ביטויים מצחיקים ביוונית שמבטאים תכונות או תופעות:

• קבוריה – קמצן
• פאפאדס – גשם עז
• סקילאדיקו – מועדון למתכלבים
• סיונארה – נעלי בית
• גתולה – חתולה מניפולטיבית

כן, החיים ביוון הם ממש חייו של זורבה – פשוטים, לא נוצצים, אך מלאי שמחה, מוסיקה והומור. אם גם לכם בא לשבת על ציפורו ומאזטים ליד הים, לנשנש צזיקי מלא שומן ומלא טעם ב 11:00 בלילה, או לרקוד על השולחנות לצלילי מוסיקה יוונית, אתם מוזמנים להצטרף אלינו במגוון מסלולי טיולים ליוון, מטיולי ג'יפים בהרים ועד סופשבוע של מוסיקה יוונית באתונה או חגיגות הכנת הציפורו בכפרים.
לפרטים נוספים התקשרו 03-5639030, או מלאו את הטופס ואנו נחזור אליכם בהקדם.